פוקוס על הפסקת טיפול תרופתי

החלטתם להפסיק

לפני שמדברים על הפסקת טיפול תרופתי, צריך לזכור את שלושת השלבים העיקריים המתייחסים להפרעות שונות ולטיפול תרופתי שנלקח בגללם:

השלב החריף הוא השלב הראשוני שבו המצב הנפשי של האדם או הסימפטומים כל כך משמעותיים שהוא מחליט לקחת את הטיפול התרופתי. לדוגמא אדם שנמצא בדיכאון קשה ומפסיק לתפקד בעבודה, או מפסיק לישון ולאכול יכול בשלב זה להתחיל לקחת את הטיפול. בשלב הזה התרופות לרוב מתחילות להשפיע בתוך שלושה עד שנים עשר שבועות והמטופל מתחיל להרגיש טוב יותר.

שלב ההמשכיות הוא השלב שבו ממשיכים לקחת את הטיפול התרופתי על מנת למנוע הישנות של הסימפטומים. לדוגמא אדם שלוקח טיפול נוגד חרדה ומפסיק לקחת את התרופות ברגע שהחרדה חולפת עלול לחוות מחדש את אותם הסימפטומים שהתרופה סייעה לו להתגבר עליהם. משך התקופה הזו משתנה בין הפרעה להפרעה אך יכול להתארך בין ארבע חודשים לשנתיים, ובתקופה הזו לרוב האנשים ממשיכים לקחת את אותו המינון שעזר להם להרגיש טוב יותר. לאחר תקופה זו יש אפשרות להפסיק את הטיפול התרופתי שהפסיכיאטר רשם.

יש אנשים שצריכים גם טיפול מניעה, במקרים שיש חשש שהפסקת הטיפול תוביל בסיכוי גבוה לחזרה של הסימפטומים. במצבים אלו ממשיכים לאורך זמן טיפול במינון הרגיל או במינון נמוך יותר. דוגמאות למצבים כאלו הדורשים טיפול מניעתי הם הסטוריה של שלושה אפיזודות דיכאוניות אצל אדם אחד, אם הדיכאון חלף אבל החרדה נשארה, הסטוריה עניפה של הפרעה במשפחה או תגובה חלקית בלבד לטיפול.

הפסקת טיפול תרופתי

ראשית ולפני הכל, אני חוזר ומדגיש שהחלטה על הפסקת תרופות חייבת להתבצע בהתייעצות עם הפסיכיאטר המטפל שלך. לא פסיכולוג, לא מאמן, לא מומחה לטיפול טבעי. הפסיכיאטר הוא זה שצריך ללוות אתכם בכל החלטה בנוגע לתרופות. אפשר כמובן לדבר על זה עם אנשים אחרים, אבל חייבים לדבר על זה עם הרופא. הסיבה היא שאם יהיו בעיות, החמרה במצב, תופעות לוואי או אשפוזים – כל אותם אנשים אחרים ישלחו אתכם לפסיכיאטר. לכן כדאי להתחיל את הדיון בעניין אצל הפסיכיאטר ולא להגיע אליו כאשר כבר הופיעה בעיה.

מקרים רבים (ובניגוד למה שחלק חושבים), הפסיכיאטרים הם לא "בעד" טיפול תרופתי. הפסיכיאטרים רוצים שהמטופלים ירגישו טוב ואם הם יחשבו שאפשר או שכדאי להפסיק תרופה זו או אחרת, אז הם ימליצו לכם על הדרך הטובה ביותר לבצע זאת. כדאי לדעת שיש מקרים שבהם תקבלו המלצה שלא להפסיק את הטיפול התרופתי, כיוון שהפסיכיאטר יחשוב שמצבכם יכול להחמיר אם תפסיקו את הטיפול התרופתי.

כדאי לזכור שכמו שאנו שונים, כך התגובה שלנו להפסקת טיפול יכולה להשתנות מאדם לאדם. יש כאלו שלא יחושו שום בעיה בזמן הפסקת הטיפול, אחרים ירגישו תופעות לוואי קלות ויש כאלו שירגישו כאבי ראש, בחילות, זרמים בראש או בידיים או סחרחורות. לכן יש מקום להערך מראש להפסקת תרופה ולא להפסיק אותה ביום בהיר אחד.

עכשיו, איך מפסיקים טיפול תרופתי?

א. תעשו את זה פשוט

כשהגוף מגיב להפסקת הטיפול (ויש סיכוי שהוא יגיב) מאד קשה לומר מה גורם לתגובה. כך שאם אתם מפסיקים תרופה, תוסף מזון או משהו אחר שהגוף שלכם התרגל אליו כדאי לעשות את התהליך פשוט ככל האפשר כדי לצמצם גורמים נוספים שישפיעו על מצבכם ויוסיפו לבלבול. לדוגמא

• אל תשנו את המינון של יותר מתרופה אחת או תוסף אחד בכל פעם.
• אל תוסיפו יותר מתרופה או תוסף אחד בכל פעם.

ב. תעשו את זה לאט

הרבה אנשים חוששים מתרופות לאחר שהם חוו תסמיני הפסקה לא נעימים, אפילו אם זה היה לתקופה קצרה. אם התנאים מאפשרים לבצע את השינוי בצורה הדרגתית, אתם תוכלו לאפשר לגוף שלכם לעבור כל שינוי בצורה קלה יותר. ככל שהשינוי במינון גדול יותר ומהיר יותר, כך התגובה יכולה להיות יותר עצמתית והאפקט הפסיכולוגי של התגובה הגופנית יהיה משמעותי יותר. הירידה במינון צריכה להיות הדרגתית ואיטית, על פי ההנחיות שקיבלתם מהרופא.
יתכן שיהיו לכם שעות וימים טובים יותר וטובים פחות. אל תכנסו ללחץ ותעלו מינון או תוסיפו תרופה, אלא אם אין ברירה. תרשמו על דף מה קורה כדי שכאשר תדברו עם הפסיכיאטר שלכם, יהיה לכם תיעוד מסודר.

ג. תעשו את זה עקבי

מערכת העצבים היא איבר (אם אפשר לקרוא לזה ככה) מאד עדין ומורכב. יש בתוכה מגוון של מערכות ותתי מערכות שמאזנות אחת את שניה באופן שוטף כדי לייצר יציבות (וכאשר אחת לא מתפקדת אנחנו מתחילים להרגיש גרוע).אם אתם מסירים את התרופה באופן חד, אתם מוציאים את הגוף מאיזון.

תעזרו למערכת שלכם לשמור על איזון גם כשאתם מפסיקים את התרופות על ידי שמירה על איזון בכלל ההביטים של החיים:

• אל תדלגו על מינונים,
• אל תתחילו גם עם שתיה מוגזמת, סוכרים, עישון, פעילות גופנית מוגברת. הכל במידה.
• צמצמו גורמים מלחיצים בחיים.
• תשמרו על סדר יום. גם מחזור השינה והעירות, ומחזור הפעילות הגופנית צריך להיות יציב.

אם החלטתם  להפסיק את הטיפול, תדאגו שהנוגעים בדבר ידעו שאתם עושים את זה. אני מתכוון לפסיכיאטר שלכם כמובן, אבל גם לבני הזוג, למשפחה, לחברים ואפילו לקבוצת התמיכה שלכם ברשת. אם אתם והסביבה יודעים שיכולה להיות תקופה רגישה יותר אז מצד אחד לא ילחצו עליכם יותר מדי, ומצד שני יהיו מוכנים לקבל התנהגות לא רגילה מצדכם.

בכל מקרה, אתם לא לבד.