כשהתרופה לדיכאון לא מספיק עוזרת

אם אתם סובלים מדיכאון והטיפול התרופתי הראשון שלקחתם לא עוזר לכם מספיק, אתם לא לבד. למעשה, כמעט 40% מהאנשים שסובלים מדכאון ולוקחים כדור נוגד דיכאון לראשונה בחייהם לא ירגישו שהתרופה מצליחה לשנות את מצבם בצורה מספיקה.

המציאות היא שהתרופות מוגבלות והן אינן "כדורי פלא", כך שלפעמים תאלצו להחליף שניים או שלושה סוגים עד שתגיעו לתרופה הספציפית שתעזור לכם. יש לכן מגוון של סיבות, חלקן נובעות מכן שהתרופות לא עוזרות לכולם, וחלק בגלל סיבות שנראות 'טבעיות'. לדוגמא, אם אתם לוקחים כדור נוגד דיכאון כמו סרוקסט, יש סיכויים גדולים שהוא מושפע גם מתרופות אחרות שאתם לוקחים וגם ממיני מזון שונים שאתם אוכלים, וזה משפיע על יעילות התרופה. אם אתם נמצאים תחת לחץ בגלל סיבות חיצוניות כגון סכנת פיטורין בעבודה, זה גם יכול להשפיע על הסיכוי שלכם לצאת מדיכאון.

ויש את בעיית ההענות לטיפול. אנשים באופן כללי לא אוהבים לקחת תרופות, אבל אם אתה אמור לקחת תרופה ולא לוקח אותה באופן סדיר, בין אם בגלל שאתה סובל מתופעות לוואי או בגלל שאתה עסוק בעבודה אז יש פחות סיכוי שהתרופות יעזרו. סיבות נוספות להפסקת הטיפול היא שמתחילים להרגיש טוב יותר, ואז מפסיקים את התרופה (כי לכאורה כבר לא צריכים אותה). אצל אנשים שסובלים מדיכאון בינוני או קשה, יש גם את הקושי הניכר לדאוג לעצמך ולטפל בעצמך, ואז גם מזניחים את הטיפול התרופתי.

השורה התחתונה: אם הטיפול לא עוזר כמו שציפית ואתה במילא סובל מדיכאון, זה מתסכל עוד יותר להיות במצב של כשלון טיפולי ואתה יכול למצוא את עצמך מזניח לחלוטין את הטיפול. מכיוון שאין נוסחת קסם לטיפול מדוייק (לפחות עד שימצאו דרך לבצע התאמת תרופות מול בדיקת דם), אז המשמעות היא שצריך לעזור למי שסובל מדיכאון לסיים את כל תהליך התאמת הטיפול.

להשפיע בצורה נבונה על תוכנית הטיפול

להיות משתתפים אקטיביים יותר.
בסופו של דבר אתם מכירים את עצמכם קצת יותר טוב מהפסיכיאטר, הפסיכולוג, התרפיסט, המאמן וכל שאר המטפלים. לכן אתם צריכים לומר את מה שאתם חושבים שצריך לומר, ולומר את זה בכל פעם שאפשר. אם לדוגמא אתם יודעים שאתם אנשים שקשה להזיז אותם ולגרום להם לעשות משהו, אז יתכן שדווקא טיפול קוגניטיבי התנהגותי יתאים לכם יותר מטיפול דינמי. אבל אם המטפלים שלכם לא ידעו את זה, הם אולי יציעו לכם טיפול לא מתאים. אם יש לכם תופעות לוואי, ספרו עליהן לפסיכיאטר שלכם.

תשתתפו בקביעת תוכנית הטיפול
למרות שלמי שמטפל בכם יש הרבה יותר נסיון בהתמודדות עם דיכאון בצורותיו השונות, אתם האנשים שצריכים להתמודד איתו כל יום וכל שעה. רוב המטפלים דווקא ישמחו אם תגידו להם את דעתכם, או שלדעתכם הם טועים בהצעה כזו או אחרת, כיוון שזה יגרום להם לחשוב יותר ולהיות פתוחים לרעיונות חדשים. (תמיד יהיה מישהו שלא יכול לסבול ביקורת).  אתם צריכים לעזור בקביעת תוכנית הטיפול ומטרותיה. שאלתם את עצמכם מה אתם רוצים להשיג? שיפור בתסמינים של הדיכאון? שינוי משמעותי בחיים? משהו אחר?

תבינו שטיפול לוקח זמן
טיפול, ולא משנה אם זה טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי, אם זה אימון ואם זה כל דבר אחר לוקח זמן. זמן שהייתם רוצים שיעבור מהר, אבל זמן שבו אתם צריכים לחכות ולעבוד על הבריאות שלכם. המחשבות הכי גרועות והתחושות הכי רעות יכולים לחלוף די מהר, אבל לוקח זמן להתאושש לחלוטין מהדיכאון וחוויותיו. גם אם המצב רוח משתפר ואתם חוזרים לתפקוד מלא, יש סל שלם של תחושות וחוויות שנשארו מהתקופה הקשה שעברתם שאתם צריכים להתמודד איתם, וזה תהליך שיכול לקחת עוד כמה חודשים.

כשאתם מוצאים תוכנית טיפול שנראית לכם שתעבוד, תשארו איתה. להחליף תוכניות כל הזמן לא מקדם אתכם לשום מקום פרט לנקודת ההתחלה. יהיו פעמים רבות שתרצו לוותר על הפגישה עם הפסיכולוג או לדלג על התרופה, אבל בסופו של דבר, אם אתם נצמדים לתוכנית שאתם עזרתם לבנות, הדיכאון יחלוף.