אני כותב את הטקסט הזה בשעות הלילה, אחרי ששאר המשפחה הלכה לישון, ההודעות בוואטסאפ נרגעו קצת ומהדורות החדשות התחלפו בתוכניות בידור. גם אתם וגם אני צריכים להתמודד עם מגיפת הקורונה וההשלכות שלה על החיים של כולנו.

אף אחד לא יודע איך זה זה יגמר וכמה זמן זה עוד יכול להמשך, אבל מה שברור הוא שיש משבר גלובלי שאנחנו לא יודעים כיצד להתנהל מולו וכולנו מודאגים מחוסר הודאות בנוגע לבריאות שלנו, למצב הכלכלי שלנו ושל יקירינו. ההתנהלות היומיומית שלנו השתנתה ובמקום ללכת לעבודה, למכון הכושר או לשבת עם חברים בבית קפה אנחנו ספונים בבתים וחושבים על העתיד. רבים מאיתנו מובטלים או צפויים לפגיעה כלכלית משמעותית.

האתגר הקשה ביותר נובע מכך שבני האדם הם חיות חברתיות. אנחנו צריכים חיבור. לא רק חיבור וירטואלי אלא לראות בני אדם, לגעת בהם גם רגשית וגם פיסית. אם אתה לא יכול להתרועע עם החברים בבית הספר, עם הקולגות בעבודה או אפילו עם בני משפחה אתה מתקשה גם לקבל את התמיכה שאנחנו כבני אדם צריכים.

אז איך אנחנו יכולים להמשיך לדאוג לעצמנו?

  • תהיו סבלניים. כולם בלחץ. המוקדן במד”א באמת רוצה לתת לכם מענה אבל הוא לא תמיד יכול. הרוקח בבית המרקחת פוגש מאות אנשים לחוצים והוא עייף. בכל המקומות שעובדים יש אנשים במצוקה. המורים שהפסיקו לתת שיעורים וירטואלים נמצאים בעצמם במצוקה. יכול להיות שחלק מהאנשים שלא עומדים בציפיות שלכם נמצאים במצב קשה יותר משלכם. באותה הזדמנות, גם אתם לא צריכים לתפקד כרגע במאה אחוזים.
  • תעזרו למישהו. יש שכן מבוגר בבניין שגר לבד? אולי שכנה בהריון שבעלה מרותק לעבודה? הוא צריך עזרה בקניות? אולי שיחה טלפונית? עזרה למישהו אחר מחזקת גם אתכם.
  • שבו עם בני משפחה שמתגוררים איתכם ותדברו אתם. אם אתם לבד ולא יכולים לצאת, תפעילו שיחת וידאו ושכל אחד ישתה קפה או תה. אנחנו צריכים לדבר עם אנשים אחרים, וגם כשאנחנו במרחק 2 מטר אחד מהשני, זה יותר טוב מלהיות מנותקים.
  • לזכור שכולנו ביחד. אין אדם אחד במדינת ישראל או בעולם כולו שלא יושפע בצורה כזו או אחרת. כולם מתקשים בהתמודדות. אתם לא לבד.
  • תפרגנו לאנשים סביבכם. תודו לשליח של הסופר שמביא לכם את הקניות או למוקדן של מד”א. תאחלו להם להיות בריאים ותודו להם על העבודה הקשה שהם עושים. כולם מתאמצים עכשיו יותר. ברגע שאתה מסוגל לראות שגם אחרים במצוקה, כך רמת המצוקה שלך פוחתת.
  • צאו החוצה. גם בכללים הנוכחיים, אין שום מניעה שתצאו להליכה ברגל של חצי שעה. יש פחות מכוניות, לא תידבקו מאף אחד אם לא תעצרו לשיחה. זה זמן טוב לטייל בשקט לבד בחוץ, ולא להיתקע עוד שעה מול הלהג במסכי הטלויזיה.
  • תעשו משהו יצירתי. תקראו. תכתבו את המסמך ששבועות אתם רוצים לכתוב.
  • תנשמו עמוק. עוד דקה ועוד שעה מקרבים אותנו לסוף המשבר.

בואו נעזור אחד לשני לעבור את זה, גם אם אנחנו לא יכולים פיסית לתמוך ולתת כתף. הידיעה שאנחנו יחד יכולה לסייע מאד.