רוצה להרגיש טוב יותר?

אפשר לדבר איתנו 03-6919961 או למלא את הטופס ונחזור אליך

    דמיינו לכם רגע את כיכר דיזינגוף, לא חשוב בדיוק באיזו שעה. אחד הדברים שאפשר להבחין כשהולכים לקולנוע רב חן מכיוון המזרקה, זה שעל המדרגות או ליד ספסלי הפלסטיק המכוערים, אפשר למצוא שלוש קבוצות של אנשים: קשישים, קבצנים, וגותים. גותים, למי שלא יודע, זו קבוצת אוכלוסיה (תת-תרבות) שנולדה בשנות השמונים, והמאפיין הבולט שלה הוא אנשים שמתלבשים בשחור, אוהבים סוג מסויים של מוזיקה, סרטי ערפדים ומושפעים מהתרבות הגותית של המאה ה 19.

    הדבר האחרון שהורה ממוצע רוצה, זה שהילד שלו יהיה גותי. הרי גותים הם דפוקים, מסתובבים בחבורות, מעשנים ושותים בירה ולפעמים גם מזיקים ורוצחים, כמו ברציחות בתיכון בקולומביין. בעצם, הם לא עושים כלום וגורמים רק צרות להורים שלהם. התרבות שלנו מלאה דוגמאות לבעייתיות של ילדים גותיים: זוכרים את ביטל ג’ויס? אמריקן ביוטי? אפילו בסאות’פארק צוחקים עליהם. ילד גותי הוא ילד חולה. ילד גותי מורד במוסכמות. ילד גותי הוא לא מה שהייתי רוצה שיהיה לשכנים שלי. את זה, כולם יודעים.

    מחקר שהתפרסם ב British Medical Journal מעלה ממצאים מדאיגים. המחקר עקב אחר 1258 בני נוער החל מגיל 11, וראיין אותם בגילאים 11, 13, 15, 19. המחקר מצא שבקרב הקבוצה שדיווחה שהיא מרגישה שייכת מאד לקבוצת הגותים, כלומר מאמינה מאד בדרכי ודפוסי החשיבה של הגותים, נמצאו שיעורים גבוהים ביותר של פגיעה עצמית ונסיונות אבדניים. 53% מבני הנוער הגותים דיווחו על פגיעה עצמית, ו47% על נסיונות אבדניים. הקבוצה היתה קטנה מאד, 25 בני נוער מתוך המדגם, אבל מספיק גדולה בכדי להיות בעלת משמעות סטטיסטית.

    מדאיג, נכון? כל הגותים האלו, לא מספיק שהם בעייתיים, הם גם גורמים לאנשים להתאבד!

    הסטיגמה הזו שגויה לחלוטין. מתברר דווקא, שדווקא השתייכות לתרבות הגותית, מורידה את הסיכון האבדני והפגיעה העצמית. המחקר בדק את הקבוצה הזו, וקבוצה נוספת של כמאה בני נוער שדווחו על השתייכות בעבר לתרבות הגותית, ומצא שמרבית הנסיונות האבדניים והפגיעה העצמית, התרחשו לפני שבני הנוער הצטרפו לתרבות הגותית. הגותיות, אם נרצה, מצד אחד משכה אנשים בעלי נטיות של פגיעה עצמית אבל בו זמנית יתכן שתרמה לתחושת השייכות של אותם בני נוער ומנעה המשך של ההתנהגות המסוכנת.

    דעות קדומות יכולות להיות מסוכנות לבריאות.

    ברפואה, לתיוג אנשים יש תפקיד חשוב. להגדיר אדם כחולה אמפיזמה (מחלת ריאות) מועיל שהוא מוגדר אחרת מחולה אסתמה (מחלה אוטואימונית עם ביטויים ריאתיים). אדם שמוגדר כסובל ממחלה דו-קוטבית יכול לקבל טיפול שונה מזה שמוגד כסובל מדכאון. אדם הסובל מפוביה יהנה מסוגים שונים של פסיכותרפיה מאלו שיקבל אדם שסובל מסכיזופרניה.

     

    לתיוג יש מחיר

    אבל תיוג אנשים והגדרתם תחת כותרות יכולה להיות גם דבר מסוכן. אם אנחנו לא נזהרים, עצם הגדרת אנשים תחת קבוצות שונות מחזקת אצלנו את התחושה שהם שונים מאיתנו. אנחנו יכולים לאבד את האנושיות שלנו ואת היכולת לחוש אמפתיה. אם אנחנו נגדיר מישהו רק בתור "חולה הסכרת" אנחנו נשכח את מי שסובל מהמחלה. כדי למנוע את התחושה הזו אנחנו חייבים לזכור שמרבית האנשים לא מתכוונים לגרום לסבל בכוונה תחילה. בדרך כלל אנשים רק מנסים לעשות את כל שביכולתם כדי להיות מאושרים. בדיוק כמונו. לפעמים יש אנשים שהם ממש מוצלחים בלהיות מאושרים, ואז הם מביאים אושר לעצמם ולאחרים. לפעמים אנשים לא כל כך מוצלחים בכך וכשהם מנסים הם מביאים עצבות לעצמם ולאחרים.

    הגדרות הן גם דבר מסוכן מכיוון שהן חוסמות לנו את הראיה הרחבה. אם הוא "מעצבן", האם יכול להיות שיש לו גם תכונות חיוביות שאפשר לחיות איתן? אם הוא "עקשן", האם יכול להיות שיש דברים שיכולים לגרום לו להפתח ולהתגמש? לעיתים אם אנחנו מגדירים מישהו תחת תווית מסויימת, קשה לנו לראות שמה שקורה לו קשור בדברים אחרים. אני ממש לא מדבר רק על רופאים (למרות שרופאים חייבים להיות מודעים לכך). לפעמים אתם פוגשים אדם לא נעים. הם יכולים להיות חצופים, כועסים, וכחנים או סתם מעצבנים. בדרך כלל הם סובלים כשהם מתנהגים כך. (אני יודע כי שאלתי מספיק אנשים. רובנו לא כועסים כשאנחנו מאושרים). בדרך כלל כשאנחנו פוגשים מישהו אנחנו לא יודעים את כל הצרות שלהם. אבל אנחנו פוגשים את ההתנהגות שלהם. האם הילד שלו אובחן לאחרונה כסובל מסרטן? האם בעלה בדיוק פוטר מהעבודה? האם הוא סובל ממחלה כרונית?

    אנחנו לא נרצה להסתובב עם אנשים שלא מתייחסים אלינו יפה או בנועם. אבל לפעמים, כדי שנוכל לבצע את תפקידנו או להנות מחיי משפחה, אנחנו צריכים ללמוד לקבל את ההתנהגות של האחר ואפילו (שומו שמיים) לגלות טיפה אמפתיה. חלק מבני האדם הם כמו חוף ים חולי ושקט בפלמחים – רגועים ונעימים למגע. אחרים הם כמו הרי הגליל – גבוהים ונוקשים. אם אתם מטיילים בגליל אבל חולמים להיות בחוף פלמחים אתם תסבלו מכל רגע. אם אתם מסוגלים לוותר לרגע על החלומות והשאיפות שהסביבה שלכם תהיה אחרת אתם תהיו מסוגלים להנות גם מההרים. לפעמים, הדרך הטובה ביותר היא לוותר על המחשבות שלנו על איך אנשים צריכים להתנהג וללמוד להנות מהם כמו שהם.