מה לא לעשות עם הכעס שלנו

אנשים רבים חוששים להרגיש כעס, כי הם לא יודעים איך לבטא אותו – מבלי לפגוע בסביבה, לרוב, מקורות הפחד מלבטא כעס הם מהעבר הרחוק שלנו. מחיים במשפחה בה חווינו או היינו עדים לביטויי כעס בצורה שפגעה והותירה פצעים לאורך זמן. או ממצב הפוך לחלוטין, שבו לא בטאו כעס מפחד לאבד שליטה או לפגוע וכך למדנו שביטוי כעס הוא כנראה דבר נוראי

כעס מוצדק יכול להתעורר בנו למשל במצב בו אנו עדים לכך שאדם מבוגר מנצל או פוגע בילד. כעס זה מקורו מאהבה ואיכפתיות כלפי האחר. כעס מאשים מגיע מהרגשה שאנחנו קורבן ולא מאפשר לנו לקחת אחריות על עצמנו ועל המצב. כעס מסוג זה לא מוביל אותנו ללמוד או לפעול בצורה בריאה. כאשר אנו מרגישים את הכעס, וברור לנו כי בכוונתנו ללמוד ממנו, ללמוד מה בתוכנו נפגע וכשיש לנו אפשרות לבחור אפשרויות תגובה, הוא פחות מפחיד.

מה לא לעשות עם הכעס?

כעס במיוחד הוא רגש שנחשב לא נעים ורובנו מעדיפים שלא להרגיש אותו. לפעמים הביטוי של הכעס מקל ולעיתים קרובות הוא הרסני. לכן אנשים רבים חוששים להרגיש או לבטא את הכעס והם מאמצים מגוון של תגובות לתחושת הכעס אשר לרוב יעילות באופן חלקי או שאינן יעילות כלל.

להתכחש – "שום דבר לא קרה"; אין טעם להתבחבש". כלומר, לשקר באופן לא מודע לעצמו ולסביבה, לא להתחבר לפגיעה שהובילה אל הכעס ובכך להימנע מלהרגיש את הרגש הלא נעים. החיסרון של תגובה זו הוא בכך שהאדם לא לומד דבר על עצמו – לא יודע מהם הדברים אליהם הוא רגיש ועלולים לפגוע בו וגם אל מלמד את הסביבה כיצד הוא היה מעדיף שינהגו כלפיו.

להסתגר – זוהי אחת התגובות השכיחות. האדם שחש את הכעס, מתכנס בתוך עצמו ותופס מרחק מהסיטואציה או האובייקט כלפיו הוא חש את הכעס. לתגובה זו יש "יתרונות" מבחינתו של הכועס:  כך הוא "נמנע" מלפגוע באחר ולהסלים את המצב, הוא נותן לעצמו שקט והזדמנות לחשוב ולעבד את מה שקרה ולפעמים הוא מאותת לסביבה "תראו אני פגוע, נעשה לי עוול". כאן האדם מודע במידה מסויימת לכעס, יש לתגובה זו יתרונות בטווח הקרוב, אך להפנמת הכעס יש מחיר לטווח הרחוק של דיכדוך ומרירות, דבר שמעמיס על האדם עצמו ובכ"ז נתפס כתוקפני ע"י הסביבה. תגובה אופיינית זו קשורה גם לתגובה המכונה תוקפנות פאסיבית.

תוקפנות פאסיבית –  זוהי תגובה בה האדם מבטא את הכעס ופוגע בסביבה אך בצורה "תמימה" ו"לא בכוונה". ה"ברוגז", ההסתגרות, השתיקות המכוונות הן דרך פאסיבית לבטא את הכעס, ולהעניש את הסביבה. לא למלא מחוייבויות, לאחר לפגישות שנקבעו, "לא בגלל שאני כועס, פשוט שכחתי אני מצטער" זוהי עוד דרך פאסיבית שבה יוצא הכעס. בצורה זו האדם החושש לבטא את הכעס, פורק את כעסו "ברוך", כאילו לא רוצה לפגוע ולנקום אבל למעשה פוגע עד מאד. גם כאן, האדם לא מודע למה מעורר אצלו את הכעס והביטוי איננו יעיל ולא יצליח למנוע השנות של הסיטואציות מעוררות הכעס.

השלכה – לפעמים כדי לא להרגיש את הכעס אנחנו משליכים אותו על אדם אחר (לא אני כועס, הוא כועס אישתי / עמיתי לעבודה) השלכת הכעס על האחר נותנת לנו הרגשה של שליטה בכך שאנחנו יכולים להאשים את האחר ולייחס לו את הרגש השלילי . הבעיה היא שאנחנו לא נפטרים באמת מהרגשת הכעס, אנחנו פשוט ממשיכים לעסוק בה, אבל דרך משהו אחר.

הדחקה – זהו מנגנון באמצעותו אנו מאחסנים ושוכחים חומרים לא נעימים הנמצאים בתוכנו. באופן זה הם לא משפיעים עלינו. מנגנון זה נותן לנו הרגשה שאנחנו שולטים ברגשותינו בכך שאנחנו ממדרים את עצמנו מרגשות שליליים. המשתמש בהדחקה מרגיש הקלה, ולרוב הכעס באמת לא מטריד אותו ואת סביבתו.

חשיבותו של הכעס

כעס הוא רגש חשוב, הוא אומר לנו משהו על החשיבה וההתנהגות שלנו, אומר לנו שאנחנו לא במיטבנו. יתכן שלמדנו לחשוב שאנשים אחרים מעוררים בנו כעס, זה בד"כ לא נכון. אנשים אחרים יכולים להתנהג בדרך שאנחנו לא אוהבים, אבל הכעס שלנו עליהם אומר שאנחנו בעצם חושבים ומתעסקים בהם במקום בעצמנו.

אם אתם כועסים, או משתמשים במנגנוני ההתנהגות שהזכרנו, או אפילו אומרים לכם שאתם כעוסים כל הזמן, זה הזמן להתבונן בכעס ולבחון אותו.