רוצה להרגיש טוב יותר?
הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD) – מהי, מה גורם לה, כיצד היא באה לידי ביטוי ומה עושים כדי להתמודד איתה טוב יותר.
דאגות, חששות, ספקות ואמונות טפלות הן דבר נפוץ מאד. אבל כאשר הן הופכות למשהו כל-כך מוגזם עד שהן משתלטות על סדר היום, כאשר אדם עוסק במשך שעות ברחיצת ידיים מפחד שיידבק בזיהום או חוזר שבע פעמים לבדוק את הנעילה של כל אחת מדלתות המכונית בנפרד, אפשר לקרוא לזה מחלה אובססיבית-קומפולסיבית.
אצל אנשים שסובלים ממחלה אובססיבית קומפולסיבית (Obsessive Compulsive Disorder או OCD), המוח כאילו "נתקע" על מחשבה אחת או דחף ולא מצליח להפטר מהם. OCD היא מחלה של המוח שכוללת הפרעה בעיבוד מידע, והחולה לא יכול להשתלט עליה. עד לפיתוח התרופות המודרניות והטיפולים הקוגניטיבים, אנשים שסבלו מ-OCD נידונו לשנים ארוכות של סבל, על אף טיפולים פסיכולוגים ממושכים.
למרבה המזל, עם התקדמות הידע על המחלה, ולמרות שחלק גדול מהמטופלים לא יחלימו לגמרי, הם מסוגלים להגיע למצב שבו הסימפטומים יורדים לרמה כזו שהם מצליחים לנהל אורח חיים תקין.
מהם הסימפטומים של OCD?
הסימפטומים כוללים שני מרכיבים עיקריים והם הקומפולסיות והאובססיות. אובססיות נפוצות יכולות להיות פחד מהדבקות במחלות, שהמטופל מדמיין שהוא יפגע בעצמו או באחרים, פחד מאבדן שליטה או פחד מדחפים מסויימים, מחשבות מיניות חודרניות, ספקות בנושאי דת, צורך לומר דברים מסויימים או צורך שדברים יתנהלו בצורה מסויימת.
קומפולסיות הן משהו שהחולה עושה והוא מרגיש שהוא חייב להתבצע. דוגמאות לכך יכולות להיות רחיצה חוזרת, בדיקות מרובות, ספירה של דברים או חזרות מרובות על פעולה מסויימת.
לא כל הסימפטומים שציינתי חייבים להיות קשורים ל-OCD. ישנם טקסים חברתיים, כמו לשיר שיר ערש לילד לפני השינה או טקסים דתיים, שהם תקינים לחלוטין. גם דאגות ואפילו מחשבות מרובות על נושאים כמו פחד לחלות במחלה הם חלק מהתמונה הנורמלית של הקיום, והם מתגברים בזמן לחץ או מצוקה. זה טבעי.
רק כאשר הסימפטומים מתמשכים, נראים לא הגיוניים, גורמים למצוקה רבה ומפריעים לתפקוד אנו מבחינים במחלה.
- סימפטומים אובססיבים.
אובססיות הן מחשבות, דחפים או תמונות שאדם מדמיין, ושחוזרים על עצמם שוב ושוב, ללא שליטה. האדם לא רוצה לחשוב עליהן, הוא מרגיש שהן חודרות ומפריעות ובדרך כלל מרגיש שהן לא הגיוניות.
אדם עם OCD יכול לחשוב ללא הפסקה שהוא יכול לקבל מחלה מחיידקים ויחשוב ללא הפסקה שהוא עומד להדבק או להדביק אחרים. אדם יכול לחשוב בצורה אובססיבית שהוא קיים יחסי מין עם בן משפחה קרוב למרות שהוא יודע שזה לא נכון ולא יקרה בעתיד. בדרך-כלל אובססיות מלוות בתחושות של פחד, אשמה או ספקות. - קומפולסיות.
אנשים שסובלים מ-OCD נוטים לבצע פעולות מסויימות על מנת לגרש את המחשבות האובססיביות. הפעולות האלו (קומפולסיות) נעשות בצורה חוזרת, עקבית ולרוב על פי "חוקים" ברורים.
אדם עם מחשבות אובססיביות על זיהום יכול לרחוץ את ידיו כל כך הרבה פעמים ביום עד שהעור מתייבש או הופך להיות דלקתי. אדם אובססיבי יכול לספור חפצים פעמים רבות מחשש שהוא ישכח משהו. בניגוד לשתיינים כפייתיים או מהמרים כפייתיים, הקומפולסיה לא גורמת הנאה לחולה OCD, והוא עושה אותה כדי להשיג הקלה מהמחשבות האובססיביות. - מאפיינים נוספים.
הסימפטומים של ה-OCD גורמים למצוקה רבה ויכולים להשתלט על זמן רב מהיום (שעה ויותר) וכתוצאה מכך יכולים להשפיע על העבודה, הפנאי והקשרים הבינאישיים של החולים. אדם שסובל מ-OCD יודע שהמחשבות מגיעות מהמוח שלו ואינן הגיוניות, הוא יודע שהטקסים שהוא מבצע אינם מרגיעים אותו אבל הוא לא יכול לשלוט בכך או להפסיק אותם לבד. הסימפטומים יכולים להחלש או להתחזק עם הזמן, לפעמים הם מעין רעש רקע בעולמו של החולה ולפעמים הם שולטים בכל שעה משעות היממה.
מחלת OCD מתחילה בדרך-כלל לפני גיל 40, ושליש עד חצי מהמקרים מתחילים בגיל הילדות. לרוע המזל, עוברות לפעמים שנים מפרוץ המחלה ועד שהמטופל מתחיל לקבל טיפול מתאים.
הסיבות לאיחור בטיפול מגוונות: אנשים עם OCD נוטים להתבייש במחלתם ולהסתיר את הסימפטומים מהסביבה. מעבר לכך, רופאים רבים לא מכירים את הסימפטומים בצורה מספקת ולכן לא יכולים לזהות את הבעיה. גם במקרים בהן זוהתה הבעיה, ישנם אנשים שלא מקבלים טיפול מתאים מסיבות כלכליות.
OCD היא מחלה עם מרכיבים תורשתיים. למרות שלא נתגלו עד היום גנים הקשורים במחלה, ידוע ש-OCD שפורצת בילדות היא מחלה עם קשר משפחתי, ושלילד להורה שסובל מ-OCD יש סיכוי גדול יותר לחלות במחלה זו.
כש-OCD היא מחלה שעוברת במשפחה, מה שעובר הוא המחלה ולא הסימפטומים הספציפיים כך שלילד יכולים להיות טקסים של בדיקה ואילו לאמו טקסים של רחיצת ידיים.
לא ידוע מהו הגורם למחלה, ומחקרים קושרים הפרעות בקשר בין איזורים קדמיים של המוח (Frontal Cortex) לבין איזורים פנימיים יותר (Basal Ganglia), מחקרים רבים מצאו קשר בין רמות הסרוטונין (Serotonin) לבין המחלה ותרופות אשר מעלות את כמות הסרוטונין במוח יעילות בטיפול במחלה.